פסק-דין בתיק בג"ץ 870/04

השופטת א' חיות:

1.        העותר והמשיבה 3 מנהלים הליכי גירושין זה מזו. בית הדין הרבני הגדול החליט כי יש לערוך את סידור הגט ורק לאחריו תוכרענה השאלות הרכושיות. זאת בשל חילוקי דעות והבדלי גרסאות בין בני הזוג ונוכח העובדה שהסדרת חלוקת הרכוש עלולה להימשך זמן רב, וכחלק ממדיניותם של בתי הדין שלא לעכב את הסדרת הגט במצבים כגון אלה. סידור הגט נקבע ליום 28.1.04, והעותר נצטווה לצאת מדירת בני הזוג יום קודם לכן, כדי לאפשר את סידור הגט מבחינה הלכתית. עוד נקבע כי במידה שהעותר לא יתייצב לדיון יוצא נגדו צו מניעה האוסר עליו להיכנס לדירת בני הזוג, על מנת "שלא יהיה חוטא נשכר".

2.        ביום 27.1.04, יום קודם למועד שנקבע לסידור הגט, ולאחר שכבר נקף המועד ליציאת העותר מן הדירה, הוגשה העתירה דנן, בה טען העותר כי החובה שהוטלה עליו לצאת מן הדירה עלולה להביא לכך שייוותר ללא קורת גג לראשו. העותר טוען כי היה על בית הדין לדון תחילה בהסדרת חלוקת הרכוש, והדבר היה מאפשר למכור את הדירה ובתמורה שתתקבל ממכירתה יוכל למצוא לו דיור חלופי. העותר מוסיף כי בכל מקרה לא היה על בית הדין לקבוע כי עליו לצאת מביתו, כאשר הוא נעדר מקום דיור חלופי. במסגרת העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים.

3.        נוכח המועד שבו הוגשה העתירה, הוריתי כי אין מקום למתן צו הביניים שנתבקש, ועוד הוריתי כי העותר יודיע תוך שבעה ימים האם בנסיבות אלה הוא עומד על עתירתו. כעבור שבעה ימים הודיע העותר כי הגט טרם סודר, וכי הוא עומד על עתירתו. המשיבה 3, מצידה, טענה כי בינתיים ומשלא התקיים סידור הגט במועד שנקבע לכך, הוציא בית הדין הרבני צו מניעה האוסר על העותר להיכנס לדירת בני הזוג, בהתאם להחלטתו הקודמת. המשיבה 3 מדגישה כי הוצאת העותר מביתו נועדה לאפשר את סידור הגט מבחינה הלכתית, וכי אין לה כל שייכות לחלוקת הרכוש ביניהם. המשיבה  3 מציינת עוד כי העותר סירב להצעת בית הדין לפיה עד להכרעה הסופית בענייני הרכוש הדירה תושכר ובני הזוג יתחלקו בדמי השכירות ובהחזרי המשכנתא שווה בשווה, וביקש לקבל מחצית מדמי השכירות בלא להשתתף בהחזרי המשכנתא.

4.        דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם מתגלים פגמים ממשיים בהחלטה, דוגמת חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, וכן מקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו: סעיפים 15(ג) ו- 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות פ"ד מח(3) 1; בג"צ 323/81 וילוז'ני נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד לו(2) 733). המקרה שבפנינו אינו מגלה כל פגם מסוג זה, ולפיכך אין מקום להתערבותנו.

           העתירה נדחית.

           אין צו להוצאות.

           ניתן היום, י"א אדר, תשס"ד (04.03.04).

           ש ו פ ט ת                        ש ו פ ט ת                         ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: